ציונות

ציונות.

זה הערך המוביל שגדלתי עליו.

אבי זייף את חתימת הוריו בגיל 11 ועלה בגפו. אימי השאירה את משפחתה מאחור ועלתה גם היא לבד.

גדלתי בבית שאהבת המדינה זה בשיח היומיומי…

לפני כמעט עשור. נשוי עם 2 ילדים גר בדירת 4 חדרים במגדל במרכז… יש 3 מעליות חדר כושר ושומר…. אבל חסר לנו משהו. אין מרחבים. העיר חונקת, החינוך מרגיש לא מדוייק ובכל סופש מחפשים תירוץ לברוח לדרום או לצפון.

התחלנו מסע. רמה"ג, יהודה ושומרון בסוף איזו חברה סיפרה על ישוב חדש בנגב… כרמית.

המעבר היה מפחיד. קשה, ישוב חדש חדש… חודש נלחמים עם חברת חשמל שיחברו את הבית.

אין מדרכות, אין תאורה והחורף קשוח…. הרגשת חלוציות על מלא.

בלילה הראשון לא נרדמים. כל רעש קטן נדרכים ורק אז קולטים – רעש! אין רעש! אין שאון מכוניות ואין צפירות ולוקח זמן להתרגל, להבין ולהתמכר…

והילדים פורחים! בצמוד לבית ביער מטיילים.

החלפנו דירת 4 חדרים בבית עם גינה ובריכה ועצי פרי מוריקים. אבל זו לא עסקת הנדל"ן שלה אני מרים זה דווקא העניין של איכות החיים.

כי בכרמית קבענו בית. אנחנו כבר 6. נהיינו חלק מקהילה. למדנו כמה כח ועוצמה יש בנתינה וקבלה. והיום כבר קל… יש מדרכות בית ספר ופארקי משחקים ולפעמים אני נזהר לא להתנשא על ה"חדשים".

אלו שבאים בתנאי "לוקסוס" ולא מבינים כמה מדהים המקום שאליו הם מגיעים.

כבר 5 שנים שאנחנו פה. ותמיד כשאותי שואלים אני עונה שזו ההחלטה השנייה הכי טובה שעשיתי בחיים…

(הראשונה זה להתחתן אז מי שרואה את אשתי שיגיד לה שאמרתי את זה אולי אקבל קפה).

וכן, זה לא שאין קשיים ואתגרים ולא הכל מושלם ויש עדיין חוסרים… אבל ברור שהמרכז המסחרי יגיע וגם יגדלו פה העצים…

בסוף כל יום אנחנו מרוצים.

וגם הנסיעות למרכז מתגלות כלא נורא כי בשבת בבוקר יושבים עם ההפוך בגינה…

מסתכלים על שמיים נטולי פיח ועשן. תודה לך אלוהים שהבאת אותנו לכאן…

אז הציונות לא נגמרה והאתגר זה בנגב! אנחנו פה מגשימים חזון, חיים חלום ומרימים כוס יין כל ערב…

כרמית זה הבית שלי!