האוצר האבוד באיי המסתורין / פרק 10 ואחרון

הוריו של טים מיהרו לעבר האונייה המפוארת ששכנה בצידי צי הסירות הרחב. "הקפטן יוליס נמצא בספינה?" שאל האב המתנשף את הנער הצעיר שצחצח את חרטום האונייה. "הוא שותה בבר, כאן ממול" השיב הנער וחזר לעבודתו. האב המשיך בריצתו לעבר הבר הסמוך, כשהאם נגררת אחריו. "תראו מי זה פה!" נשמע קול רועם ומהדהד ברחבי הבר הקטן. האב חייך לעבר האיש הגבוה והחסון אשר עמד מולו. " יוליס!" קרא בחיבה. "בדיוק אותך חיפשתי! אני צריך אותך ואת הספינה שלך דחוף!". "אין כמו לעזור לחבר וותיק!" צחק יוליס בקולו הרועם, ותפח על שכמו של האב. "מה שאתה צריך". "זהו מקרה דחוף מאוד!" האב אמר נחרצות. "אני צריך שתארגן את הספינה שלך כמה שיותר מהר! אסביר לך הכול בהפלגה". יוליס, היה חבר טוב של האב מהילדות. ידיו ורגליו היו שריריות למדי, והוא היה קפיטן ממולח של אונייה גדולה ומפוארת. מיד יצא יוליס מן הבר, והתקדם בצעדים כבדים אל אונייתו. "בואו, תעלו" הזמין את ההורים לאונייתו. האם, שעד עכשיו שתקה, אמרה בנימוס "תודה", ועלתה אחרי בעלה אל האונייה. "להרים עוגן!!" קרא יוליס בקול רועם, והמלחים נחפזו למלא את בקשתו. כך, ההורים הנרגשים, הקפיטן, והמלחים, יצאו לדרך במהירות האפשרית.
כשיצאו מהנמל, האב סיפר ליוליס את כל הסיפור. "… ועכשיו, אנחנו מפליגים לאיי המסתורין ונחפש אותו שם!" סיים האב את סיפורו. "מעניין.." הרהר יוליס. "איי המסתורין.. כבר הרבה זמן לא הפלגתי בסביבה הזו..". "אבל אתה יודע איפה זה, נכון?" שאלה האם בתקווה. "בוודאי!! איזו שאלה!!" חייך יוליס. " לפי השערתי, בקצב הזה אנחנו נגיע בעוד שלוש שעות" הוא אמר ופנה אל החרטום. "אנחנו נצליח." לחש האב אל האם. "יוליס יודע מה הוא עושה" "אני מקווה" מלמלה האם בדאגה. "אני באמת מקווה".

באותו הזמן, באיי המסתורין, טים ומשה גררו במאמץ את התיבה הכבדה אל החוף. כשהגיעו לחוף הזהוב של האיים, הניחו בעדינות את התיבה, וצנחו בעייפות על החול החם. "עשינו את זה!" התנשף טים וצחק. "נכון" השיב משה בחיוך. "אנחנו צוות מעולה!". משה הביט במי האוקיינוס הצלולים, וראה במרחק אונייה מתקרבת. הוא התרומם והמשיך להביט כלא מאמין באונייה המתקרבת. "טים!!" הוא קרא בהתרגשות אל חברו. "תסתכל!". טים התרומם גם הוא, והיה המום למראה עניו. לא עבר זמן רב, והאונייה המפוארת עגנה על החוף הזהוב, וממנה ירדו  נרגשים ומלווים בדמעות… לא אחרים מאשר הוריו של טים! טים רץ אל הוריו בהתרגשות, תוך שהוא מוחה את דמעותיו. משה רץ אחריו, שמח שהכול נגמר בטוב.

הוריו של טים וטים התחבקו והתנשקו שעות ארוכות, ובינתיים, משה רכש לעצמו חבר חדש. הוא ויוליס שוחחו בניהם בזמן שטים סיפר להוריו על המסע גדוש החוויות. לאחר שכולם החליטו שהגיע הזמן לחזור, יוליס ומשה סחבו את התיבה לתוך האונייה, וכולם הפליגו שמחים ומאושרים חזרה לנמל. במהלך ההפלגה, הצליח יוליס, הודות לשריריו החזקים, לפתוח את התיבה. בתוך התיבה, היו מטבעות זהובות רבות, וכל הנמצאים באונייה התפעלו מהכמות. כשהגיעו לנמל, ערכו בניהם דיונים ושיחות ארוכות, ולבסוף הוחלט לחלק את הכסף שווה בשווה בין כל משתתפי המסע, שהם משה, טים והוריו, ויוליס. בערב, לפני שטים הלך לישון, הוא נטל לידיו את התמונה הישנה של סבא יעקוב. הוא הביט בה בהתרגשות, ונזכר בכול החוויות שעבר במסע הזה. נזכר בכול הסכנות שעבר, ובכול חבריו החדשים שפגש. " תודה סבא" לחש טים וחיבק את התמונה הישנה. הוא הניח את התמונה על השידה, ונרדם כשחיוך רחב נסוך על פניו.