בבית שררה המולה רבה. סביב ביתו של טים חנו ניידות ומהסירנות פרצו אורות מהבהבים וקולות רמים אל הרחוב. שוטרים לבושי מדים כחולים הובהלו אל ההורים המודאגים שבפתח הבית. "…ובבוקר, מצאנו את הפתק שכתב" גימגמה האם ופרצה בבכי רם. "מצאו אותו, והחזירו אותו אלינו. בבקשה. אנחנו סומכים עליכם" לחש האב הדומע אל מפקד המשטרה, שלאחר דברים אלה קרא לשוטריו, הצדיע וחזר אל הניידת. ההורים המודאגים הביטו בשתיקה בניידות המתרחקות מהבית. בינתיים בלב האוקיינוס, התנועעה סירת דייגים ישנה ובה שוחחו בניהם שני מכרים חדשים. כמובן שכבר הבנתם שאלה הם טים ומשה. "טוב" הצטחק משה. "אתה בטח יודע לאן להפליג, כן? אחרת אנחנו תקועים פה באמצע האוקיינוס!". טים צחק. "אני מצאתי מפה בתמונה השבורה של סבא. אולי זה יעזור" אמר, הסתובב אל תרמילו ופרש את המפה על תחתית הסירה. משה הביט במפה וניסה להבין לאן לפנות. לאחר שהבין, פרש את המפרש והרוח השיטה אותם ליעדם. "הי משה, הסתכל" אמר טים והצביע על המפה. משה רכן לעבר המפה בעוד טים אומר "פנינו כרגע לאזור של הים שבו כתוב 'סכנה! בחלק זה שוכנת מפלצת הים האגדית. נא לפעול בזהירות!'" משה הקשיב ולאחר צחק "זו בדיחה, טים יקירי. אל תדאג נגיע לאוצר בשלום". הוא הסתובב ונשען על חרטום הסירה הרעועה. טים היסס. "אולי הוא צודק" חשב טים. "אבל בכל זאת זה כתוב במפה.." הוא התלבט ואחרי כמה דקות החליט לסמוך על משה, ופנה גם הוא אל החרטום. השעות עברו והלילה ירד. "נראה לי שכדאי שתנסה לישון קצת" אמר משה לטים בידידות. טים חייך ועצם את עיניו.
באותו הרגע שאגה מחרידת אזניים נשמע ברחבי האוקיינוס. טים ומשה פנו אל החרטום והסתכלו אל הגלים. המים שמתחתם בעבעו. הם הביטו זה בזה בבהלה, בדיוק כאשר צוואר ארוך ומחוספס זינק לעברם מין המים הסוערים. שני הידידים נפלו מהחרטום אחורנית והסתכלו לפניהם באימה. מולם ניצב מפלץ ענקי ומפחיד. צווארו המלא קשקשים החזיק מעל פני המים את ראשו האימתני. עיניו האדומות כדם הביטו בזעם לעבר הידידים המפוחדים. האוקיינוס מתחתיהם געש וסער. "זהו.. זה הסוף" לחש טים ועצם את עיניו הדומעות. משה הצמיד את טים לחזהו והסתכל אל המפלץ הענקי. המים סערו וגעשו ולפתע שרר שקט מוחלט. טים פקח את עיניו באיטיות והביט במפלץ. "הו אני נורא מצטער עם הפחדתי אתכם!" קרא המפלץ בקול רועם. "אני פשוט רדפתי אחרי טרפי, אולי ראיתים אותו במקרה?" "אתה… מדבר?!" שאל משה בפליאה. בוודאי! מה חשבת?" גיחך המפלץ. " אבל אל תשנו נושא. ראיתם את טרפי או לא?". משה הרהר כמה דקות ולאחר קרא "לא, לא ראינו את טרפך, אבל אם תעזור לנו, נוכל לפצות אותך בטרף אחר." "טרף אחר?" קרא המפלץ בהתלהבות. "מה אתם צריכים?" "אנחנו צריכים שתראה לנו את הדרך לאיי המסתורין" הצטרף טים לשיחה, שהתחיל לקלוט מה כוונתו של משה. "אתה יודע איפה זה?" "הו בטח! זה לא רחוק מכאן, אך עליי להזהיר אתכם" אמר המפלץ והנמיך את קולו. "באיים האלה חיים יצורים רבים. חלקם נחמדים וחלקם פחות, אך אל דאגה, אני אלווה אתכם למקום מבטחים". משה וטים הודו למפלץ על האזהרה והתחילו לעקוב אחריו בדרכם לעבר האיים המסתוריים.
ברק דיאמנט
הי, שמי ברק דיאמנט. בן 10. בשעות הפנאי אני אוהב לצייר, לכתוב סיפורי מתח, פנטזיה ודמיון.
