"אוי לא!!" נשמעה זעקת שבר מהקומה התחתונה של ביתו של טים. האב ירד במרוצה כדי לצפות במתרחש. אמו של טים עמדה על מפתן הדלת ובידה פתק. האב נטל את הפתק מידיה והחל לקרוא את הכתוב:
לאב המשפחה לא היו מילים, והוא השפיל את מבטו בדאגה.
באותו הזמן, לאחר ההליכה הלילית הארוכה טים הגיע לנמל הרועש, העמוס ספינות ואוניות לרוב, ובו אנשים ונשים מתרוצצים אנה ואנה. הוא ניסה לפלס דרכו בין ההמון, כשלפתע נחתה על כתפו כף יד גדולה. טים הסתובב וראה מולו קשיש גבה קומה, וזקן לבן מעטר את פניו המגושמות. כובע רחב שוליים היה חבוש על ראשו, וסרבל כחלחל כיסה את בטנו השמנמנה. "נעים להכיר, ילדון!" חייך הקשיש, ולאחר הוסיף "אתה טים, נכון?" "אהה… כן, זה אני" ענה טים מבולבל. "מצוין! בוא אחרי" אמר, לפת את ידו של טים בחזקה, והתקדם בצעדים גדולים לעבר ההמון הרב. טים המופתע מהמהירות בה כל זה קרה נגרר אחרי הקשיש המזוקן.
לאחר כמה דקות של הליכה, סטה הזקן מן הדרך העמוסה, אל המפרץ, ונעצר. טים הגיח מאחוריו מזיע ומתנשף. לאחר שנרגע העז לשאול את הקשיש לשמו ומה רצונו. "הקשיש חייך וענה "שמי משה. אני עובד בנמל הזה כדייג וכך אני מתפרנס. שנים רבות חיכיתי שתגיע הנה. אולי אתה לא יודע, אבל אני הייתי חבר טוב של סבך, יעקוב." טים הקשיב בריכוז לכל מילה שמשה הוציא מפיו. "אני יודע שבאת הנה כדי לחפש את האוצר האבוד" אמר משה והנמיך את קולו. "חשוב שתבין, טים. אני ואתה האנשים היחידים בעולם שיודעים על זה, וכדאי שנמצא את האוצר הזה כמה שיותר מהר." משה סיים את סיפורו, והביט בטים.
טים ישב ליד משה מהורהר. "אבל, כיצד זיהית אותי? וכיצד ידעת שאגיע בכלל?" שאל טים לאחר שתיקה ארוכה. "תקשיב טים. סבך היה אדם מיוחד. לפני מותו ,סיפר לי עליך. עוד לפני שנולדת הוא ידע כיצד תראה. הוא הסביר לי עליך וכך ידעתי למצוא אותך" ענה משה. טים שתק. לאחר כמה דקות לקח נשימה עמוקה ואמר" אני מוכן לצאת להרפתקה הזאת לא משנה איך זה יגמר. אנחנו צוות מעכשיו!" משה קרן מאושר והוביל את טים אל ספינת הדייגים הישנה שלו, ששכנה בקצה המפרץ. שני הידידים עלו לסירה הרעועה ויצאו לדרכם.
ברק דיאמנט
הי, שמי ברק דיאמנט. בן 10. בשעות הפנאי אני אוהב לצייר, לכתוב סיפורי מתח, פנטזיה ודמיון.
