הבוקר עלה, ובביתו טים של שררו עצבות ופחד על גורלו של טים הקטן. האם המסכנה התיישבה על הספה בסלון, וציפתה בבכי לשובו של בנה. הידיעות של המשטרה על אי מציאתו של טים החמירה את המצב. האב הסתובב בבית טרוד ומודאג. הוא עלה לקומה העליונה ונכנס לחדרו של בנו הנעדר. הוא הסתכל אל החדר החשוך, המחכה שמישהו ייכנס אליו, ואל המיטה שמצפה שמישהו ישכב בתוכה ויחלום חלומות. האב נאנח והתיישב על המיטה החורקת. לפתע הבחין במעטפה ישנה המונחת על השידה הקטנה של בנו. הוא נכנס והרים את המעטפה בידיו. האב המיואש הוציא את הגלויה המקומטת מין המעטפה ורפרף בה בתמיהה. בהתחלה מבטו היה מופתע, אך לאט השתנה מבטו למבוהל ודואג. הוא החוויר וירד למטה במהירות. "אני מקווה שלא נאחר" חשב. הוא יודע היכן נמצא בנו האבוד!!
בינתיים, על גלי האוקיינוס הרכים, התנועעה לה סירת הדייגים הישנה, כשעל סיפונה מתעוררים הידידים, משה וטים. טים פנה אל החרטום והביט בהערצה אל המפלץ הגדול, שניווט כל הלילה במטרה למצוא את איי המסתורין. "אה, כבר התעוררתם!" קרא המפלץ והביט לאחור. "הישארו מרוכזים, אנחנו קרובים!" טים ומשה נצמדו אל דפנות הסירה והביטו לפניהם בהתפעלות. מולם נפרשו מרחבים ירוקים מלאי עצי פרי מכול סוג. חיות רבות ומשונות שוטטו להם בעליזות על גבי שורת האיים היפיפיים, וציפורים רבות התעופפו להן בשמיים הבהירים. המפלץ הוביל את השניים עד לחוף הזהוב וחייך "זהו זה! הגענו!!". טים ומשה ירדו מהסירה והשליכו לעבר פיו הפעור של המפלץ דג גדול וטרי שמשה דג לפני היציאה למסע הגדול, כאות תודה. המפלץ ליקק את שפתיו בהנאה ושחה חזרה אל האוקיינוס הפתוח. "להתראות" קרא טים ונופף בידו לעבר המפלץ. המפלץ חייך, וצלל למעמקים. "תראה, טים" אמר משה לטים. טים הסתובב והביט עם משה בסיפוק לעבר הנופים המרהיבים. "הצלחנו!!" צהל טים וחיבק את חברו. "כן" רכן משה אל טים. "באמת הצלחנו, ועכשיו אל האוצר!".
ברק דיאמנט
הי, שמי ברק דיאמנט. בן 10. בשעות הפנאי אני אוהב לצייר, לכתוב סיפורי מתח, פנטזיה ודמיון.
