מרוץ זוגות שליחים בקבוצות רב משתתפים היוצא מכרמית וחוזר לכרמית דרך 157 ק"מ במרחבים של צפון הנגב, בתפר שבין מועצה מקומית מיתר, מועצה אזורית בני שמעון ומועצה אזורית לכיש.
עכשיו, שבוע לאחר שקיעת אבק הדרכים, אפשר לספר מה היה פה בלילה שבין 22-23.4.21.
איך זה התחיל?
הכל התחיל אי-אז 1.12.2019, קריאה ראשונה בקבוצת ווצאפ תחת השם "רצי כרמית" הקוראת לגייס רצים לקבוצה שמתגבשת לקראת מרוץ השליחים "הר לעמק". הקבוצה התגבשה, חולקו משימות בין החברים ואפילו התקיים קפ"ק ראשון בתחילת פברואר 20' אצל הכרמליס' בו הוצגה התוכנית, המסלול והמקטעים השונים.
הדיון נסוב סביב ענייני לוגיסטיקה, מנהלה ואופן חלוקת המקטעים על פי רמות הכושר השונות בין הרצים. חששות מחד, התרגשות מאידך וציפייה גדולה לחוויה שתבוא.
סוף מרץ התחילו ליפול מרוצים (בעקבות הקורונה) DMR של דימונה היה הראשון, תחילה נדחה בשבוע בגלל מז"א קיצוני ואז הוכרז כמרוץ ראשון שנפל חלל לקורונה. הפקת "הר לעמק" הוציא עדכון כי נבחנות 3 חלופות: קיום המרוץ כמתוכנן בהתאם להגבלות, דחייה וקביעת מועד חדש במידה ויינתן, ביטול והחזר כספי למשתתפים. אנחנו כמובן ידענו שיש חלופה רביעית. אנחנו רצים. לא משנה מה.
ולבסוף, ההפקה פרסמה: המרוץ נדחה לסתיו.
ב 20.4 התקבלה ההחלטה שבתאריך המקורי יתקיים מרוץ בכרמית. משהו בסגנון, בהתאם לרמת הכושר שלנו כיחידים וכקבוצה. מה בדיוק… לא ידענו לומר.
27.4.20 הכרזנו, ו 14 ימים מרגע ההכרזה על קיום מרוץ "מכרמית לכרמית" הראשון, היה לנו מסלול מסוייר מחולק ל 17 מקטעים בסה"כ 155 ק"מ. קבצי ניווט. זוגות רצים ואפילו קבוצה נוספת. הקבוצה של איתי קליפר הצטרפה כשבוע לפני המרוץ לחוויה.
הייתה אווירת חג ביישוב.
24 רצים מקבוצת "רצי כרמית" התחברו ל"כרמיתים", הקבוצה המקורית שהתגבשה לקראת הר לעמק, אגב, את השם נתנה זהבה דויטש אחרי סיעור מוחות. 24 רצים, חלקם זוגות חלקם חברים, מקרינים על 20 בתי אב בערך והדבר מקרין על היישוב כולו.
לפני הזינוק הייתה תחושה חגיגית, ומרגע יצאו הזוגות הראשונים, הייתה תחושה שמשהו גדול מאוד התחיל להתגלגל עכשיו בשטח, ולא ניתן לעצור אותו, עד למחרת, כשיחזרו הדגלים לכרמית. מנקודת החלפה לנקודת החלפה דילגתי עם האטראז'. פוגש פרצופים נרגשים, מחייכים, נלהבים, מחליפים זוג ועוד זוג, ורכבים באים והולכים ויש חיבוק גדול, חיבוק של ישוב, של קהילה.
כולם נרתמים, מי שלא רץ מסיע, מי שלא מסיע עוזר בהקמת הפנינג סיום.
הכניסה ליישוב הייתה רועשת במקטע הסיום, וטקסון צנוע וקטן סיים אירוע גדול. לא היה ספק שתהיה פה המשכיות ושזו רק יריית פתיחה.
אפקט המרוץ הגדיל את תודעת הרצים ביישוב ואת הקהילה כולה. רצי כרמית החליפו דגל, הקבוצה הפכה "כרמיתים", כי כולנו חלק מהדבר הזה, כל מי שרץ. יותר או פחות. הוא חלק מ TEAM.
מה הלאה?
מאוקטובר 2020 מתגלגל לי בראש כרמית לכרמית השני. איך הוא יראה? במה הוא יהיה שונה? כמה רצים נראה בו? מה המקום שלי בו. אני לראשונה לא חלק מקבוצה והתובנה הזו הייתה מצערת.
ראשית חזון. מה אני רוצה מהמרוץ הזה. מה מבדל אותו מיתר מרוצי השליחים? מה מייחד אותו?
כרמית לכרמית רץ אצלנו בבית. כך שמבחינתי יש עדיפות לקבוצות אזוריות להשתתף בו. הריצה בעיניי הייתה תמיד אמצעי לטייל, דרך מצויינת לגמוע מרחק גדול יותר בפחות זמן. להכיר את השטח דרך הרגליים ולכן – המרוץ יהיה אמצעי להכרת השטח, האזור בו אנו חיים וגדלים, חיבור בין הרצים לתא השטח בו הם מנהלים את שגרת חייהם.
קבוצה וקהילה – חיבור בין אנשים. לא מוגבל ל 6 רצים בדומה לשליחים "הר לעמק" ו"תנך תש"ח" – נהפוך הוא. קבוצות גדולות קהילתיות מקבוצה או יישוב. חיבור וערבות הדדית בתוך הקבוצה. מצד אחד מסורבל לכאורה, מצד שני, כולם ערבים להצלחה, יש מקום לכולם. חלק רצים יותר, חלק פחות, חלק מסיעים.
זוגות – רצים בזוג יחד. ביום ולילה. בשטח. יכול להיות בני זוג, יכול להיות חברים לישוב, לקהילה. ערבות הדדית, בקצב אחד. כל אחד קשוב לשני. לקושי שלו בעליה, לחששות שלו מבע"ח באמצע הלילה. זמן איכות לזוג, זמן איכות לבני אדם ששותפים לתחביב מדהים – לרוץ.
ניווט – לא מסומן, לא מואר – המסלול בתול ככל הניתן וגולמי. הקובץ בשעון או במוח ששינן אותו לילות קודם. אחד מנווט, אחד מושך קצב אור ירח, כוכבים ופנס ראש. אתגר.
אז יש חזון:
המרוץ הינו דרך לחבר בין הרצים לבין תא השטח בו הם גרים. הריצה, המוכרת כספורט תחרותי, מקבלת משמעות מעט שונה באירוע ריצת השטח בזוגות. זו היא דרך נוספת לטייל ולחוש את הנופים דרך הרגליים. עבודת הצוות הזוגית בניווט, הקשר הקבוצתי ושיתוף הפעולה בהתקדמות ממקטע למקטע, כל זה מתבטא בגיבוש חברי הישוב שבחרו בריצה החברתית כדרך חיבור.
איך מעבירים תחושות כאלה למי שלא רץ על המסלול הלילי? למי שלא חווה את כרמית לכרמית?
זוכר עצמי אצל דייב, יושבים ומדסקסים על האתר, על המרוץ, על איך זה בדיוק נראה ועוד.. אני מלא התרגשות ואין לי מושג איך מעבירים את זה למי שלא היה שם, למי שלא הרגיש את העוצמות של ה"ביחד" שנולדו אחר-כך.
פתחנו רישום, וקבוצות התגבשו.
רצים שרצו בקבוצה של קליפר אשתקד, וגרים בישובים בסביבה, השכילו לזהות את הפוטנציאל הגלום באירוע הזה כדי לבנות ולחזק קהילת רצים. וכך התייצבו ביום פקודה 7 קבוצות על קו הזינוק:
מכרמית התגבשה קבוצה גדולה והיה ברור שצריך לפצל אותה, כי אי אפשר להריץ 45 רצים בקבוצה אחת. דייב התנדב לגבש סביבו קבוצה ראשונה, "המייסדים", ומשלא נמצא ראש נוסף, הרמתי את "רצים בכיף" ולאחר הועבר הפיקוד לשלומי בן חמו וקארין מימון.
"רצי סנסנה", "רצי נטע", "קליפר" כמובן. אביבית ביסמוט מאלעד עם הנשים מ"מישהי לרוץ איתה" וקבוצת "קלריצה" ממיתר.
7 קבוצות זוגות על קו הזינוק.
חברתי מול תחרותי
המרוץ מוגדר חברתי. אין בו מדידת זמנים מקצועית. המסלול אינו מסומן ואינו מדוד מקצועית. זוג רצים יכול לטעות בניווט על המסלול בגלל מסך GPS מקומי או כל בעיה נקודתית אחרת. ועל-כן אין מקצה תחרותי במרוץ. הגם שאין הדבר עולה בקנה אחד עם חזונו וערכיו… אבל – מרגע יש מספר קבוצות על המסלול – ככל הנראה תהיה אווירה תחרותית ברמה כזו או אחרת.
המטרה של כל קבוצה עומדת בפני עצמה – לקחת את דגל הקבוצה מתחילה ועד הסוף 157 ק"מ דרך 17 נקודות החלפה.
הקבוצה תעמוד במשימה אם תשכיל לשתף פעולה, להחליף רצים בזמן, לשבצם נכון למקטעים תוך ערבות ושיתוף פעולה – זו המשימה. היא אינה נמדדת מול קבוצות אחרות במשימתה זו.
קבוצה שתשכיל להתבונן יותר פנימה ופחות החוצה – תרוויח בענק – היא והקהילה אותה מייצגת.
להגיע ראשונה זה בונוס. אין ספק שמייצר הישגים נוספים.
הקבוצות שרצו על מסלול כרמית לכרמית 2021 ידעו לספר ולחלוק את החוויה שחוו. כמה ימים לוקח להתרגשות להיטמע שוב בשגרה, מה האפקט עושה לקהילה, לקבוצה, לרצים ולזוגות. לאנרגיה הזו כוח ללכד רצים נוספים, למגנט רצים חדשים ולחזק לקראת כרמית לכרמית 2022.
מה עכשיו?
כרמית לכרמית יופיע שוב ב 2022.
מעט צבעוני יותר ומגוון יותר. יותר קבוצות, יותר רצים, אבל עדין – מוגבל בכמות ומשפחתי.
על הגבול שבין אירוע חברתי לאירוע מאורגן והמוני.
קשה לומר בנקודת הזמן הזו.
יש קסם במרוץ ה"בוטיקי" שיצרנו, קסם שיכול להתפוגג לטעמי אם המרוץ יהפוך למסחרי מידי.
אפשר לחכות עם זה קצת…
12.5.2022
אתם תהיו שם?
