למחרת בבוקר, טים ירד וראה את אביו על יד שולחן האוכל קורא את העיתון היומי. "בוקר טוב, אבא" אמר טים לאביו כשהוא מתאמץ להראות רגוע. "בוקר טוב" ענה האב מבלי להרים את עיניו מין העיתון. טים נאנח בהקלה. הוא אכל את ארוחתו ועלה להתלבש. כל הבוקר טים הסתובב בביתו טרוד ומודאג.
בארוחת הצהרים ישבו כולם יחד ופטפטו. טים היה שקט במיוחד ושיחק באוכל, ולפתע שאל "תגידו, לסבא יעקוב יש איזה סיפור משפחתי מיוחד?". ההורים הביטו זה בזו בפליאה. "לא נראה לי… למה?" ענה האב. "סתם… עבודת שורשים" שיקר טים והשפיל את מבטו. אחר הצהריים עבר על טים בציפייה מרובה ללילה אשר קרב.
לאחר ארוחת הערב שבו איש איש לעיסוקיו. אביו של טים ישב בכיסאו והמשיך את קריאת העיתון מהבוקר, האם שטפה את הכלים המלוכלכים מארוחת הערב, וטים ישב על הספה וחשב מה עליו לעשות בעניין המעטפה. "טים, אתה עולה לישון?" קראה האם מין המטבח. "כן, נראה לי" ענה טים. הוא עלה לחדרו וסגר אחריו את הדלת. הוא התכסה בשמיכה, וחיכה לרגע המתאים.
לאחר שהבית דמם, טים ירד ממיטתו ופתח את דלת חדרו. נחירותיהם של הוריו הרגיעו אותו, ובצעדים חלושים הוא ירד במדרגות לקומה התחתונה. הוא שמע את ליבו הדופק מהתרגשות כמו תופים, ואת נשימותיו הכבדות כהד. כשהגיע למטה הוא מצא את התרמיל הישן של אביו והחליט להשתמש בו. הוא פתח את המקרר ובמהירות הכניס כמה פרוסות לחם, ממרח גבינה, ובקבוק של שתייה קרה. טים פשפש במגירות המטבח ומצא סכיני מטבח. הוא לקח כמה סכינים ליתר ביטחון, ווידא שלא שכח את המפה הישנה שצורפה לגלויה.
לאחר שבדק שכל הדברים הנחוצים לו נמצאים בתרמיל, העמיסו על גבו, והביט אל הבית הדומם. "להתראות" לחש. טים יצא מפתח ביתו אל עבר הרחוב הריק ואט אט התרחק מהבית. הוא צעד בגאווה מהולה בחשש רב כשדמעות כסופות מבצבצות בעיניו. בקצה הרחוב טים נעצר והביט לאחוריו. הוא ראה את ביתו בוהק באור הירח. הוא נשך את שפתיו ופנה אל הרחוב הבא. טים ידע היטב, שיש סיכוי שלא יראה את ביתו שוב לעולם.
ברק דיאמנט
הי, שמי ברק דיאמנט. בן 10. בשעות הפנאי אני אוהב לצייר, לכתוב סיפורי מתח, פנטזיה ודמיון.
